זיכרונות אהבה מגודי

לא יאמן שזה הגיע ולמען האמת, ידי רועדות בעודי כותבת זאת אך יומי האחרון במקום שהיה לי כבית בחמש השנים האחרונות הגיע.
זהו,
אני נוסעת לארצות הברית ללמוד כיצד לעבוד עם אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים,
במקום שנקרא "קמפהיל" שם אחיה עם ילדים שכאלה.

בחמש השנים האחרונות, למדתי המון, צמחתי וגדלתי.
הייתי חלק אינטגראלי מעדלי & פרטנרס, מקום שכולו לב, נתתי מלבי וקיבלתי פי אלף חזרה.
לפני שאני זזה, רציתי לחלוק ולו קמצוץ קטנטן משלל החוויות והמאורעות שעובר אדם בחברת מיתוג.

כך זה התחיל

בראיון שלי למשרת מנהלת המשרד והעוזרת האישית לשני המנכ"לים
של Adlai & Partners , ישבתי בחדרה של מיכל ברנט, בסטודיו שהיה אז בלב שכונת נווה צדק ומצאתי את עצמי שופכת בפניה את סיפור חיי.

"היו פה מועמדות עם ניסיון רב של ניהול לשכות מנכ"ל בחברות גדולות" אמרה לי.
"את לא משרה עלי הרבה ביטחון מקצועי אבל את נורא חמודה…" ולאחר פאוזה של כמה רגעים אמרה "טוב, יאללה בואי אלינו". אני עניתי – "אוקי".

הדרך לגיהינום רצופה מעשים טובים

במסגרת יום מעשים טובים באחת משנותיי כאן התגייסנו כולנו לצבוע את המשרדים של עמותת אנוש בפלורנטין.

       קודם כל נחים…

         וגם קצת רוקדים

        וגם עדלי עבד (צילום אילוסטרציה)

משימת חישול  – שליחות לסרביה

האו"ם חיפש חברה שתמתג את סרביה ופתחה זאת למכרז בין לאומי, המסמכים המקוריים היו צריכים להגיע למשרדי האו"ם בפרוקפולז'ה (Prokuplje ) שבסרביה ומפאת קוצר זמן נשלחתי להגישם באופן אישי.

              מזל שהדרכון היה בתוקף – פרישטינה היר איי קאם

נחתתי בפרישטינה שבקוסובו הישר לשנות ה-90

יומיים קודם לכן עלתה המתיחות במעבר הגבול בין קוסובו לסרביה והיו חילופי אש, האו"ם התערב והמעבר נסגר ל- 24 שעות. כשביקשתי במלון להזמין מונית שתיקח אותי לפרוקפולז'ה (Prokuplje), אמרו לי שאף אחד לא ייקח אותי עכשיו… אבל אני מישראל וקצת מתיחות במעבר גבול לא מרגשת אותי. אחת מבנות הקבלה גייסה את אביה שבמקרה עובד כנהג למחייתו ותמורת סכום סמלי הוא הסכים להסיע אותי לקו האש.

לאחר נסיעה של שעתיים למעבר הגבול התברר שאני צריכה ויזה כדי לעבור, כל ניסיונות השכנוע לא עזרו וצ'אני הנהג הנאמן שידע מעט מאד אנגלית הסכים להמשיך משם בעצמו, להגיש עוברינו את המסמכים ולחזור לאסוף אותי מהגבול.

                       מעטפת המסמכים המיוחלת וצ'אני הנהג החבוב

חזותי האירופאית לא עזרה לי במיוחד ומשכתי הרבה תשומת לב, כנראה שלא כל יום הם פוגשים בחורה בלונדינית יושבת לבד וממתינה.

כאן נקראתי לסדר לאחר שצילמתי את מה שהיה אמור להיות השירותים

בתמורה להשמדת תמונת השירותים המטונפים קבלתי תמונה עם השוטרים

השעות חלפו, הערב ירד וגשם החל לרדת לפרקים. אני הייתי בקשר הדוק
עם מיכל שלנו באס-אם-אסים, מדווחת על כל דבר שקורה, הרגשתי שהיא ממש שם איתי.

                   מסתבר שלא רק לצלם אסור שם….

פגישתנו המחודשת היתה מרגשת, צ'אני דאג לשלומי ולי רווח שלא ננטשתי על ידי קוסובואי זר במעבר הגבול. למחרת קפצתי על מטוס חזרה הביתה מבלי לוותר על כמה שעות טובות של שופינג בציריך כפיצוי.

את המכרז, אגב,
לא קבלנו אך חוויה לכל החיים בהחלט כן.

ביי ביי נווה צדק, שלום SOSA

עברנו סטודיו וזה לא היה קל, הכול התחיל במסע חיפושים אחר חלל הולם. ראינו כל מני מקומות הזויים יותר והזויים פחות כיאה לנדל"ן בתל אביב. עד שהגענו לסטודיו ברחוב רבנו חננאל שנמצא דרומית לרחוב שלמה. החלטנו לקרוא את שם השכונה –  SOSA (SOuth of SAlame).

לפקח על מעבר סטודיו, זה כמו לעבור בית, רק פי עשר יותר מורכב.

קודם כל צריך לארוז… הההכככללל.

                   וגם עדלי נתן יד (צילום אילוסטרציה)

           תוך כך, פיקחתי על השיפוץ של הסטודיו החדש

          שהתקדם יפה…

                 גילינו הגיגים על הקירות פרי עטה של הפסלת שעבדה כאן לפנינו

ואז הגיעו המובילים עם משאית גדולה במיוחד שבאופן מפליא הצליחה להיכנס לסמטאות של נווה צדק. הם העמיסו את כל הסטודיו במהירות בזק וקדימה ל- SOSA

עדלי אפילו הספיק לעשות קצת יוגה ב"אין סטודיו" שנותר מאחור – השארנו נקי יחסית.

                  לבסוף נכנסנו למעוננו החדש וסימננו את הטריטוריה

מהר מאד גילינו את מקור הנשנוש הקרוב ביותר

                         והתמקמנו לנו באופן ספייס מקסים

ב- SOSA  הפרחנו את השממה
            הזולה – צילומים של נורית יונג שלנו

                                            HAPPY BIRTHDAYS

חמישה ימי הולדת חגגתי ב- Adlai & Partners. אחד היתרונות של לעבוד בסטודיו למיתוג ועיצוב גרפי הן ברכות יום הולדת מופלאות במיוחד. הנה הן לפי סדר כרונולוגי

       2009 – רק נכנסתי וכבר התחלתי להוביל (כך אומרים)

         2010 – מולטי טאסקינג בשאנטי

 

           ב – 2011…. כנראה היה עומס קיצוני באותו יום בסטודיו.. ברכה בינונית

                      2012 – בהחלט פיצוי הולם…

                       2013 – אחרי שבישרתי על עזיבתי העתידית

אינסוף אירועים, חוויות, חברים ותסרוקות

 

                                 IT'S TIME TO SAY GOOD(Y) BYE

נסענו לירושלים, ביקרנו בתערוכת הבוגרים בבצלאל ולאחר מכן ערכנו משתה פרידה מרגש
מאין כמותו. וממותג כמובן.

                 במרפסת במלון סנט ג'ורג'

                 אמיר ושתי הקטיות

               שרים לי

הדמעות מתחילות

                עדלי סטוק שבור

                עדלי סטוק שיכור

                לא רואים בעיניים

                 משתובבים

WITH HEART

תשוקה / מקצוענות / יחד –  אלו ערכי המותג שלנו וזה פשוט מדויק. חברי צוות, לקוחות, ספקים, שותפים לדרך… היה לי הכבוד להיות במרכז  של כל זה ולפגוש בדרך אנשים נפלאים, ליצור קשרים מקצועיים ואישיים יפים וחזקים.

אני לא יודעת כמה אנשים יכולים להעיד שהם פועלים מתוך תשוקה בעשייה שלהם. שהם אוהבים את העבודה שלהם ונהנים לקום בבוקר ולבוא לעבוד אפילו שלפעמים יש לחץ וקשיים שצריך לעבור.

אני גם לא יודעת כמה אנשים יכולים להגיד בלב שלם שהם מרגישים משמעותיים במה שהם עושים.

אני בהחלט יכולה ואומרת זאת בלב שלם.
Adlai & Partners זו משפחה שבורכתי להיות חלק ממנה ואני יודעת שתמיד אהיה בת משפחה פה. והיא תמיד תהיה חלק ממני.

                                    ואם תהיתם לאן פניי מועדות.. אז לכאן

סתאאאאאם…

אני הולכת ללמוד וללמד כאן

ועד שנתראה, שלום ותודה על הכול.
טובית (גודי) שכנר

                 תזכרו אותי כמו שאני