האתגר

נכון לשנת 2001 היה פער גדול מאוד בין התפיסה הרווחת לגבי בזק, לבין השינויים שהתחוללו בחברה בפועל.

בזק נתפסה כמונופול, לא אהוד. זכרו לבזק את התקופות השחורות, שירות איטי ורע, חברה כבדה של טלפוניה קווית. בפועל, בזק התפתחה מאוד טכנולוגית, השירותים נהיו מגוונים וכללו שיחות לחו"ל, פתרונות לעסקים, אינטרנט ועוד. רמת השירות עלתה
(זו זכות לתת שירות.. זוכרים?)

בנוסף, חברות הסלולר הפכו למתחרות, גם במקומות בהם הייתה לבזק בלעדיות עד אז.
למשל סלקום, שהתחילה לתת שירותים למגזר העסקי.

הפתרון

בזק הבינה שאין ברירה אלא לצאת למיתוג רחב היקף שבו הכול פתוח לדיון, כולל השם "בזק" עצמו.

ובאמת לגבי הניימינג, הייתה התלבטות האם להישאר עם "בזק" או לתת שם חדש לגמרי.

הוחלט שלמרות התפיסה הבעייתית לגבי חברת בזק, עדיין ישנה נכסיות לשם המותג – חברה ישראלית מקצוענית,

גדולה וותיקה עם פריסה רחבה.

עם זאת, להישאר רק עם "בזק" ולעשות שינוי ויזואלי לא היה מספיק על מנת לשנות את התפיסות לגבי בזק ההיסטורית.

כך נולד הרעיון לשלב.

התוספת הייתה "B" תוספת המייצגת את בזק החדשה.

לתוספת של האות הלועזית "B" כמה משמעויות:

ראשית היא מפיחה רוח מודרנית במותג, רוח השייכת יותר לעולם של אינטרנט ומחשבים.

שנית, מעבר לשימוש ב-B כאות, הרעיון היה לייצר אייקון מזוהה. באייקון הזה ניתן לראות למשל שני דיסקים שמתחברים.

מעבר לכך כשקוראים את האות "B" מתקבלת כמובן המשמעות של "להיות".

רוחב האפשרויות ומגוון השירותים של בזק החדשה קיבל ביטוי בקשת של צבעים – כחול , ירוק, כתום, וצהוב. הצבעים הקרים מבטאים את הפן הטכנולוגי בעוד החמים מבטאים את הפן השירותי והאנושי.

מבחינת ארכיטקטורה המותג, דהיינו, היחסים של מותג העל עם תתי המותגים: בזק בין לאומי, בזק זהב וכו' – כולם אוחדו סביב אייקון ה-B.
בכך נוצרה סינרגיה. השירותים והחטיבות של בזק, קיבלו את העצמה שלהם ממותג העל.
ומותג העל זכה לחשיפה גדולה הרבה יותר בזכות הנראות של תתי המותג.

התוצאה

ה – B תפסה כאייקון המזוהה ביותר של בזק.

שנים לאחר מכן, גם לאחר שויתרו על הצבעוניות שמרו על ה-B כאייקון מייצג.

התפיסה הצרכנית לגבי בזק השתנתה – וכיום זהו מותג נגיש ומתקדם, חלק מהחיים שלנו.

סוד קטן…

הייתה מחשבה אסטרטגית לפתח את השפה ולהפוך בעתיד את פלאפון ל–B מובייל, את הסקטור הפרטי ל–home B העסקי ל – B Business וכיו"ב.

זה לא קרה